אחת מהפעולות הראשונות של חברה היא פתיחת חשבון בנק. ברגע שהחברה פונה לבנק כדי לפתוח חשבון ומגלה לבנק כי היא עוסקת בתחום של נכסים דיגיטליים, הבנקים מסרבים לפתוח חשבון בנק או דורשים מעורכי דין של החברה להצהיר כי כסף שמקורו בנכס דיגיטלי לא ייכנס לחשבון בנק בישראל – הצהרה שעוה"ד של החברה לא יכולים לספק כמובן. חשוב לציין כי ללא חשבון בנק, החברה לא יכולה לשלם לעובדים, ספקים ואף לא יכולה לשלם תשלומי מסים, ומכאן שמדיניות הבנקים בפועל מונעת הקמה של חברות בעולם הנכסים הדיגיטליים בישראל. מנגד, המדיניות בארה"ב ובמדינות אירופאיות מתקדמות שונה לחלוטין וחברות העוסקות בנכסים דיגיטליים מצליחות לפתוח חשבון בנק בקלות. זו אחת הסיבות המרכזיות לכך שיזמים ישראלים שמחליטים לעסוק בתחום מעבירים את ניהול החברה לחו"ל.

ללא חשבון בנק בבנק ישראלי לא ניתן להקים ולהפעיל עסק בישראל, ולכן הבנקים המסחריים מחזיקים בפועל בכוח להחליט איזה עסק יפעל בישראל ואיזה עסק יאלץ לפעול במדינה אחרת. בדוח מחודש מאי 2021, עמדה רשות התחרות באופן כללי על כך שחסם זה פוגע בפועל באופן כללי בהתפתחות פעילות הפינטק בישראל. ובתוך תחום הפינטק – החסם אפקטיבי במיוחד בכל הנוגע לעסקים בתעשיית הקריפטו.

כפי שמפרט הדוח של רשות התחרות, בפועל לא אחת הבנקים אינם "מסרבים"; הם גוררים רגליים, מוסיפים דרישות על-גבי דרישות ככל שנמשך התהליך מולם ומבהירים למבקש לפתוח חשבון שמדובר בתהליך חסר סיכוי. מי שביקשו לפתוח חשבון, מבינים שבוודאי שלא יוכלו לעשות זאת בזמן סביר ואינם רואים טעם להמשיך במאבק (שעלול ואפילו צפוי להסתיים ב"סירוב לפתיחת חשבון" שיפגע בהם גם בהמשך דרכם מול מוסדות פיננסיים). התוצאה היא שהעסק מוקם במדינה אחרת (או מועבר לשם), מבלי שאפילו יירשם במקום כלשהו שהתרחש עוד אירוע בו עסק לא נפתח בישראל מכיוון שהבנקים לא מצאו לנכון לאפשר לו לפעול בישראל.

חוסר יכולת לפתוח חשבון בנק הוא אולי החסם הגורף ובעל האפקט הקיצוני ביותר ביחס להתפתחות תעשיית הקריפטו בישראל, אך הוא מתקיים כולו "מתחת לרדאר" כשבאופן רשמי לא ימצאו אפילו תלונות לבנק ישראל שלא לומר הליכים משפטיים נגד בנקים. חשוב מאוד גם לשים לב שחברות בתחום הקריפטו נחסמות, באופן גורף וקשה, גם כאשר הן עצמן כלל לא עוסקות בשירות פיננסי שמצריך רישוי (אלא לדוגמה בטכנולוגיה או בשירותים כלשהם לחברות בתעשייה).

כמעט כל המלצות רשות התחרות בדוח האמור טרם יושמו. ההמלצות כללו: הקמת צוות בין-משרדי לגיבוש פרקטיקות נאותות ודגלים לבנים; קידום מהיר של הליך מתן רשיונות; השלמת חקיקה בעניין ה- regulatory sandbox. המלצה אחת אשר כן בוצעה היא השלמת חקיקה צו איסור הלבנת הון, אך בעקבותיה לא התפרסם שינוי רלבנטי במדיניות בנק ישראל (טיוטת נב"ת 411 אשר פורסמה בעקבות הצו אינה מתייחסת לחברות הפעילות בתחום הקריפטו כדרך עיסוק).

אנו סבורים שיש הכרח לפעול באופן מהיר ליישום ההמלצות. בפרט יש לשקול לעגן את הקמת הצוות הבין-משרדי בחקיקה על-מנת להבטיח ולעגן שיתוף פעולה של כל הרגולטורים המעורבים ובפרט יש לשים לב לתת מענה לחסימת עסקים שאינם זקוקים כלל לרישיון ישראלי בפעילות.

באופן המחבל בפעילות ומונע תשלומים לספקים ולעובדים, שכירות וכל מה שקשור לפעילות השוטפת של החברה. למעשה, חברות שכבר צלחו את המכשול של פתיחת חשבונות בנק, נתקלים בחסימות שרירותיות של העברות בנקאיות, רק משום שמקור הכסף המופקד הוא במכירת מטבעות דיגיטליים. יצויין כי מטבע הדברים, חברות העוסקות במטבעות דיגיטליים, לא יכולות לפעול ללא קבלת כספים שמקורם במטבעות דיגיטליים, וזאת מבלי להפחית מהצורך שלהן לעמוד בכל כללי איסור הלבנת הון ומימון טרור הנהוגים.

לעניין זה, נוסיף גם את חוסר היכולת של עובדים להכניס כספים לבנק כתוצאה ממכירת טוקנים שקיבלו כשכר (על אף שמוסו ב-50%!) לרבות חוסר יכולת של המעביד לשלם כספים שנובעים ממכירת מטבעות דיגיטליים, כשכר או בונוס.

חוסר יכולת לעמוד בחוק ולשלם מסים בגין מכירה או החלפה של מטבעות דיגיטליים, בהתאם לעמדת רשות המסים, בשל העובדה שרשות המסים מקבלת תשלומים רק מבנקים ישראליים, המונעים כאמור הכנסת הכספים לחשבון. העיסוק במטבעות דיגיטליים מטיל על המיזם חובות דיווח ותשלום מס תכופות. ואולם, כשמיזם או, במקרים רבים, היזמים מבקשים לשלם את המס כדין, אין באפשרותו לעשות זאת, כי רשות המסים גובה את המס רק מחשבון בנק ישראלי וכאמור בנקים בישראל מסרבים לקבל כסף שמקורו בנכסים דיגיטליים או לפתוח חשבונות בנק לחברות העוסקות בתחום. אי תשלום המס משית על מפר ההוראה תשלומי ריבית, הצמדה וקנסות ואף חבות פלילית.

בפועל, קיים פתרון ביניים המאפשר הוצאת וואוצ'רים לתשלום על ידי רשות המיסים, אותם ישלמו נשפי"ם מאושרים ישירות לרשות המסים. עם זאת, אותם נשפי"ם חוששים כי העברות כאלה יתפסו כבעייתיות על ידי הבנקים (או שהבנקים אינם מאשרים העברות אלה) ועל כן יש צורך בהתערבות הפיקוח.

עם זאת, העברת כסף לנש"פים כרוכה בתוספת משמעותית לעלויות העסקה. גופים מוסדיים גובים היום כ-4% מסכום הכסף שעובר אליהם לצורך תשלום המס, מה שמקטין את הכדאיות לפעול בתחום. לכן לראייתנו, דרך המלך היא שהתשלום למס הכנסה יתבצע ישירות מבנק ישראלי שמאפשר כניסת כסף שמקורו בנכסים דיגיטליים.

אי השוואת מעמד משקיעים זרים בקרנות המשקיעות בנכסים דיגיטליים למעמדם של משקיעים זרים בקרנות המשקיעות בניירות ערך.

משקיעי הון סיכון זרים שמשקיעים בסטארטפים שעומדים בתנאי רולינג 16א או בתנאי הצעת החוק החדשה המקודמת על ידי משרד האוצר נהנים מקבלת פטור מתשלום מס בישראל בגין השקעותיהם במניות, הנחשבות להשקעות מזכות. ואולם, החוק מתייחס רק למניות ולא לנכסים דיגיטליים ולכן עבור השקעות בנכסים דיגיטליים בישראל המשקיעים הזרים לא יהנו מפטור ויידרשו לשלם מס בישראל. כתוצאה מכך, קרנות הון סיכון תמנענה מהשקעות בתחומים אלו בישראל, ומשקיעים זרים ישקיעו בתחומים אלו במדינות אחרות דרך קרנות הון סיכון זרות. דבר זה נכון גם לגבי קרנות גידור וקרנות פרייבט אקוויטי.

מניעת אפשרות לחלוקת טוקנים כאופציות הוניות לעובדים (סעיף 102 לפקודת מס הכנסה) במיסוי של 25%, בדומה למיסוי בהייטק ה"מסורתי".

עובד שמועסק בחברת הייטק ומוענקות לו אופציות או מניות של החברה זכאי להטבת מס לפיה ישלם 25% מס בלבד על הרווח שהפיק ממכירת נייר הערך תחת מסלול 102 הוני לפי פקודת מס הכנסה. לעומת זאת, עובד בחברה שהערך שלה נאגר בנכסים דיגיטליים ולא במניות ומוענקים לו נכסים דיגיטליים או זכויות בהם לא זכאי להטבה דומה ועליו לשלם מס פירותי (עד 50%) במועד קבלת הנכס הדיגיטלי או לדחות את אירוע המס עד מכירת הנכס הדיגיטלי ואז לשלם מס פירותי.

כלומר, עובד שיקבל נכס דיגיטלי ישלם כפל מס מעובד שקיבל אופציות הוניות בשווי דומה.

רגולטורים רבים משיתים כללים או מדיניות לא ברורה או לא מיטיבה שיוצרת אי ודאות והכבדה. אי הסדרת מעמדם של הנכסים הדיגיטליים בישראל, גורמת ליזמים שרוצים לעסוק בתחום, לעבור למדינות בהן קיימת ודאות ליזמים בדרך של אסדרת תחום הנכסים הדיגיטליים ויצירת סביבה רגולטורית מותאמת שמתפתחת בהתאם לחידושים בתחום. יזמים רבים שאנו פוגשים חוששים מאוד מחוסר הבנה מצד הרגולטורים בישראל ועקב כך סחבת באסדרה ובקידום התחום כמו גם מגורמי האכיפה הישראלים, מהחבות האישית ומהפגיעה במוניטין שעשויה להיגרם להם מפעילות במקום שבו הרגולטור לא מכיר את התחום ואינו תומך ומעודד עיסוק בתחום זה, ועל כן הם בוחרים להרחיק את פעילותם מישראל. חוסר הוודאות קיים בעיקר בהיבטי הרגולציה הבאים:

א. ניירות ערך: רשות ניירות ערך פרסמה בדצמבר 2020 החלטה תקדימית הקובעת כי מטבע וירטואלי הינו נייר ערך. בנוסף, במרץ 2019 פורסם הדוח הסופי של רשות ניירות ערך הנוגע לבחינה ולאסדרה של הנפקת מטבעות קריפטוגרפיים מבוזרים לציבור. הוועדה המליצה, בין השאר, להטיל דרישות גילוי מכוח חוק ניירות ערך על הנפקת נכסים קריפטוגרפיים שמהווים ניירות ערך; לשקול יצירת תשתית להקמת פלטפורמה ייעודית למסחר בנכסים קריפטוגרפיים; ולבחון החלת מודל בעל מאפיינים דומים למודל מימון ההמונים (Crowd Funding) עבור הנפקת נכסים קריפטוגרפיים. עד היום טרם גובשה חקיקה בתחום, ומנגד התבטאויות של יו"ר רשות ניירות ערך כי כל השקעה של הציבור בקריפטו צריכה להיחשב כאילו הייתה השקעה בנייר ערך ולהיות כפופה לכל החוקים שקשורים בכך מוסיפות על אי הוודאות.

ב. רישיון לנותן שירות פיננסי (רשות שוק ההון, רישיון נותן שירותים פיננסיים מכוח חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), תשע"ו-2016 ("חוק הפיקוח")): חברות העוסקות בנכסים דיגיטליים עשויות לחוב ברישוי מטעם רשות שוק ההון בקשר לשירות שהן נותנות בנכסים דיגיטליים, הואיל והחוק מנוסח בצורה מאד רחבה והגדרת המונח נכס פיננסי כוללת גם "מטבע וירטואלי". כיום תהליך קבלת הרישיון הוא מסורבל מאוד ומתארך שנים(!) עקב בירוקרטיה רבה בתהליך קבלת הרישיון. בנוסף, העלויות הכרוכות בקבלת הרישיון והפעולות הנדרשות כדי לעמוד בדרישות הרישוי הן גבוהות מאוד וכוללות, בין היתר, מערך של דיווחים לרשות, דרישות הון, רשימה ארוכה של מסמכים הנדרשים להגשה (בשפה העברית), כללי ממשל תאגידי (לרבות מינוי נושאי משרה מקומיים). על כן, חברות בראשית דרכן לא יכולות לעמוד בהליך זה מבחינת תקציבית. יש לציין שעד לפני מספר חודשים רשות שוק ההון לא אפשרה כלל לקבל רישיון כזה למרות שינוי חקיקה וכעת פועלת הרשות למתן מענה למאות פניות שהצטברו במשך תקופה ארוכה מה שגורם לעיכובים משמעותיים בקבלת הרישיון. נכון לרגע זה עדיין לא ניתן כל רישיון בתחום המטבעות הדיגיטליים בחלוף קרוב ל-4 שנים מאז הוסמכה הרשות לתת רישיון בתחום, וזאת למרות שהחוק קובע שהמפקח יחליט על בקשות רישיון תוך 70 ימים.

ג. רשות לאיסור הלבנת הון: הרשות -הינו גוף מודיעיני במשרד המשפטים אשר הנחיותיו משפיעות על התנהגות הבנקים, וכן על נושא נותני שירותים פיננסיים. פרסום הצו נעשה רק לאחרונה (בנובמבר אשתקד) והוא כולל הוראות אשר חלקן אינן מותאמות להתפתחויות טכנולוגיות וסטנדרטים בינלאומיים מקובלים (כגון דרישה לזיהוי פנים מול פנים של כל לקוח).